מֵמִּ"ים
זוֹכֵר אֶת הַבְּהִילוּת בַּצָּבָא
וְעוֹד יוֹתֵר בָּעֲבוֹדוֹת הַמִּזְדַּמְּנוֹת
שֶׁהַזְּמַן יִגָּמֵר
וְהַתּוֹרָנוּת
וְהָעֲמִידָה בַּתּוֹר
וְנוּכַל לָלֶכֶת
לְאָן שֶׁרוֹצִים
אֲפִלּוּ לְאִבּוּד !
וְנִמְצֵאנוּ הוֹלְכִים לַמַּכֹּלֶת לַמִטְבָּח לַמִטָּה –
שְׁלֹשֶׁת הַמֵמ"ים!
אָז מָה הַבֶּהָלָה
עַכְשָׁו
שֶׁמִּסְתַּיְּמִים לָהֶם : הַתּוֹרָנוּת ,
תּוֹר הַחַיִּים
וְהַמֵּם הָרְבִיעִי
מַ מְ תִּ י ן ?
והנה לך עוד מ"מ ממעריצה "מקסים" ,איך מתוך הבאנליה של השיגרה והמילים השחוקות לעייפה את חושפת אמיתות כל כך רגישות ומדוייקות ,זו כוחה וזה ייחודה של שירה טובה ואמיתית, אהבתי!
חנה, תודה על תגובותיך העשירות. הנה פה ראיתי פתאם את מתח המשמעויות והצורות בין "שיגרה" ל"רגישות" וכבר משהו מתחיל להתכונן לאסוף סביבו עוד ועוד עד שיהפוך לשיר…
סבינה
גרא ואני קראנו את שיריך, ב 7 בבקר, לפני "העבודה". את שלושת השירים האחרונים כאן. זה היה מאד חזק ורב רושם, על הבקר, לקרוא ביחד, ועם זה להכנס לאוטו ולנסוע לרכבת.
איזה יופי!!!!!
תודה איריס וגם גרא — איזה שם! מחכים לכם בכנרת.
עוד לא עוד לא…
בטח שעוד לא, מירי. נכתב מזמן, בתקופה קשה. מאז קלו המים…והתגלתה המם של מי הכנרת!